העליון: עסקה שנעשתה ע"י נושא משרה תוך חריגה מהרשאה - חסרת תוקף משפטי

השופטת א' פרוקצ'יה:

          לפנינו ערעור וערעור שכנגד על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בת"א-יפו (כב' השופטת ר' משל). בפסק דינו, הכריז בית המשפט על בטלותם של שני הסכמים למכירת מקרקעין, לאחר שמצא כי ההסכם הראשון מבין השניים מבחינת הזמן נכרת תוך חריגה מסמכות נושאת משרה בחברה, ובסטייה מן ההליך הנדרש לאישור עיסקה תוך ניגוד ענינים בחברה.

רקע עובדתי

1.            המשיבה 1, ממשל ירושלים התשנ"ה בע"מ (להלן: החברה המשיבה), הוקמה ביום 8.9.94. המשיבה 2, תרצה לין (להלן: גב' לין), היתה בעלת מניות בחברה המשיבה ושימשה נושאת משרה בה בתקופה הרלבנטית לענייננו. יתר בעלי המניות בחברה היו בני משפחת בעלה של גב' לין. ביום 10.9.95 רכשה החברה המשיבה מן המשיבה 6, ג'רוזלם אנטרפרייז בע"מ (בפירוק), שתי חנויות במלון "פנינת דן" בירושלים (להלן: הנכסים). גב' לין טיפלה מטעם החברה המשיבה ברכישת הנכסים, ולאחר מכן בהשכרתם. לחברה המשיבה לא היו נכסים נוספים. יוער, כי בכתבי הטענות, ואף בפסק הדין קמא, מתואר תפקידה של גב' לין בחברה המשיבה בדרך כלל כ"מנהלת", תוך שלא נעשתה אבחנה מדויקת בין תפקידה כדירקטורית וכמנהלת כללית.

2.            המשיבה 3, גולד אין דה פירל בע"מ (להלן: חב' גולד), נוסדה ביום 22.2.00. חברה זו הוקמה על ידי המשיב 4 (והמערער שכנגד), עו"ד ריבלין (להלן: עו"ד ריבלין), ביוזמתה של גב' לין, כאשר המטרה היתה כי עו"ד ריבלין יחזיק עבורה בנאמנות את מניות חברה זו. ואכן, עו"ד ריבלין החזיק בנאמנות את מניות החברה בעבור גב' לין, וזו מונתה מנהלת יחידה בחברה זו. ביום 1.3.00 נערך באמצעות גב' לין הסכם בין החברה המשיבה לבין חב' גולד, אשר במסגרתו הועברו לחב' גולד זכויותיה של החברה המשיבה בנכסים תמורת סך של 330,000 דולר. על הסכם זה חתמה גב' לין הן בשם החברה המשיבה והן בשם חב' גולד. הערת אזהרה אודות העיסקה נרשמה במרשם המקרקעין ביום 13.3.01, בעקבות החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים בהליך שעניינו פירוקה של המשיבה 6. העיסקה דווחה לרשויות המס ביום 23.4.01.

3.            ביום 22.3.01 נערך הסכם להעברת הזכויות בנכסים בין חב' גולד לבין המערערת, צ. בכור, ניהול ואחזקות בע"מ, תמורת סך 110,000 דולר. התמורה הורכבה בפועל מתשלומים ששילמה המערערת לרשויות המס על חשבון חוב של חב' גולד לרשויות אלה, וכן מקיזוז חובות שגב' לין או מי ממעסיקיה או חברותיה חבו כלפי המערערת.

4.            עוד יצויין, כי במהלך החודשים ינואר-אפריל 2000 התנהלו הליכי גירושין בין גב' לין לבין בעלה, שהוא ובני משפחתו היו, כאמור, המעורבים האחרים בחברה המשיבה. במסגרת הליכי הגירושין הוטל, ביום 20.1.00, עיקול על נכסים שונים של גב' לין, וביניהם גם על זכויותיה בחברה המשיבה ועל זכויותיה בנכסים. העיקול בוטל ביום 24.7.00. לבסוף יוזכר, כי ביום 6.3.00 החליטה אסיפתה הכללית של החברה המשיבה להעביר את גב' לין מתפקידה, מן הנימוק שהיא "עושה בחברה כבתוך שלה, מבלי לערב את יתר בעלי המניות בהחלטותיה".

ההליך בבית משפט קמא

5.            ביום 25.6.01 הגישה החברה המשיבה תביעה לבית המשפט המחוזי. ביסוד התביעה עמדה הטענה לבטלותו של ההסכם שנערך לכאורה בינה לבין חב' גולד להעברת הנכסים אל זו האחרונה, וזאת מן הנימוקים העיקריים הבאים: ראשית נטען, כי מדובר בהסכם למראית עין בלבד. לתמיכה בטענה זו צויין, בין השאר, כי בפועל לא שולמה לחברה המשיבה כל תמורה בעד הנכסים, וכי חלפה כשנה ממועד עריכת ההסכם ועד למועד הדיווח על העיסקה לרשויות המס, ורישום הערת אזהרה לגביה. שנית נטען, כי בכריתת ההסכם, פעלה גב' לין במרמה, ותוך חריגה מסמכותה כלפי החברה המשיבה. שלישית נטען, כי העיסקה בין החברה המשיבה לבין חב' גולד היתה כרוכה בענין אישי של נושאת משרה בחברה, היא גב' לין, ומשום כך היא היתה טעונה אישור בהליך הקבוע לכך בדיני החברות - הליך אשר לא קויים. רביעית נטען, כי ההסכם מהווה למעשה עיסקה שעשתה גב' לין עם עצמה, בתורת שלוחתה של החברה המשיבה, וכי משום כך פסול הוא בגדרי דיני השליחות.

          עוד טענה החברה המשיבה בתביעתה, כי בטלותה של העיסקה בינה לבין חב' גולד מביאה גם לבטלות העיסקה בין חב' גולד לבין המערערת. בין השאר נטען לענין זה, כי היה על המערערת לוודא בטרם כריתת העיסקה כי הנכסים הועברו לחב' גולד בעיסקה כשרה ותקפה. סוף דבר, החברה המשיבה בקשה כי יוצהר על כך שהיא עודנה הבעלים של הנכסים; לחלופין, תבעה החברה המשיבה לחייב את המערערת לפצותה בגין נזקיה.

6.            המערערת הגישה הודעת צד שלישי נגד עו"ד ריבלין ונגד המשיב 5 והמערער שכנגד, עו"ד עמוס חריף. שני עורכי הדין הללו הם שטיפלו מטעם חב' גולד בעיסקה שנערכה בינה לבין המערערת. עורכי הדין הגישו כתב הגנה, וכן שלחו הודעת צד רביעי למשיבים 7-10, בני משפחת בעלה של גב' לין, אשר הגישו כתב הגנה מטעמם. נגד חב' גולד ונגד גב' לין ניתן פסק דין עוד בטרם דיון בגופה של התביעה, בשל העדר התייצבות לדיון (החלטת כב' השופטת ה' גרסטל מיום 3.9.02).

7.            בית המשפט קמא קיבל את התביעה. תחילה קבע, כי אין לראות את העיסקה בין החברה המשיבה לבין חב' גולד כחוזה למראית עין. אולם משני נימוקים אחרים השקיף בית המשפט על העיסקה כבטלה. הנימוק העיקרי שהובא לתמיכה במסקנה זו הוא, כי בעשיית העיסקה, חרגה גב' לין מן הסמכות שהוקנתה לה כנושאת משרה בחברה המשיבה. אמנם, ככלל, היתה גב' לין בעלת "זכות חתימה" בחברה המשיבה, זכות שאיפשרה לה לחייב את החברה בכל ענין, בחתימתה ובתוספת חותמת החברה; אולם, כעולה ממסמך מסוים, אשר נחזה כפרוטוקול אסיפת בעלי המניות בחברה מיום 28.2.00, גב' לין ביקשה לקבל את אישורם של בעלי המניות למכירת הנכסים לחב' גולד, ועל פי האמור באותו מסמך, האישור הנדרש אכן ניתן באותה אסיפה. עם זאת, בית המשפט קבע כי ככל הנראה, ישיבה כזו לא נתקיימה בפועל, וגב' לין פעלה בעיסקה עם חב' גולד על דעת עצמה, ותוך חריגה מהרשאה. בית המשפט מצא עוד, כי חב' גולד - הנמצאת בבעלותה של גב' לין - ידעה שהעיסקה עמה נעשית בלא הרשאה. מכאן, הסיק בית המשפט קמא, כי לאור הוראת סעיף 56(א) לחוק החברות, התשנ"ט-1999 (להלן: חוק החברות), אין לעיסקה זו תוקף כלפי החברה המשיבה. לאור זאת נקבע, כי הזכויות בנכסים לא הועברו כדין לידי חב' גולד, ולכן המערערת לא יכלה לרכוש בהם זכויות מידי חב' גולד, הואיל ולא נתקיימו תנאי תקנת השוק על פי סעיף 34 לחוק המכר, התשכ"ח-1968 (להלן: חוק המכר).

          הנימוק המישני שהובא על ידי בית המשפט קמא למסקנתו בדבר בטלות העיסקה בין החברה המשיבה לבין חב' גולד נטוע בענין האישי שהיה לגב' לין בעיסקה זו. כזכור, גב' לין כיהנה בעת עריכת ההסכם עם חב' גולד כנושאת משרה בחברה המשיבה, והיתה בעלת המניות היחידה של חב' גולד (באמצעות עו"ד ריבלין). לאור זאת קבע בית המשפט קמא, כי עיסקה זו היתה טעונה הליך אישור מתאים על פי הוראת סעיף 270(1) לחוק החברות. בית המשפט סיווג את העיסקה כ"עיסקה חריגה", כהגדרתה בסעיף 1 לחוק החברות, הואיל ונמכרו בה כל נכסיה של החברה המשיבה. בהתאם לכך נקבע, כי לעיסקה זו נדרשו אישור הדירקטוריון ואישור האסיפה הכללית, על פי סעיף 272 לחוק החברות. משאישורים אלה לא ניתנו, נקבע כי העיסקה ניתנת לביטול על פי סעיף 281 לחוק. עוד נקבע, כי החברה המשיבה ביטלה כדין את העיסקה בעצם הגשת התביעה, או אף לפני כן. בית המשפט קמא הוסיף ובחן האם יש בידי המערערת כח משפטי לגבור על זכויותיה של החברה המשיבה לנכסים. על כך השיב בשלילה, וזאת בעיקר על סמך אנלוגיה לסעיף 12 לחוק המיטלטלין, התשל"א-1971 (להלן: חוק המיטלטלין).

8.            הודעת הצד השלישי ששלחה המערערת לעורכי הדין ריבלין וחריף נדחתה. בהודעה זו נטען, כי עורכי הדין הציגו למערערת מצג, לפיו העיסקה שנכרתה בין החברה המשיבה לבין חב' גולד היתה כשרה ותקפה. לטענת המערערת, אלמלא מצגים אלה, והערת האזהרה לטובת חב' גולד, היא לא היתה מתקשרת בעיסקת מכר זו, ולא היתה משלמת כל תמורה בגינה. בית המשפט קבע כי ביטול ההסכם בין חב' גולד למערערת לא יביא לשינוי מצב לרעה של האחרונה לעומת המצב בו נמצאה קודם לכן, שכן לא הוכח כי מצבה של גב' לין קודם לעריכת ההסכם עם המערערת היה מאפשר למערערת לגבות את חובה מגב' לין בדרך אחרת, שלא באמצעות עיסקת המכר. על כן נקבע, כי אפילו ניתן היה לתלות את כריתת ההסכם בין חב' גולד למערערת בהתנהלותם של עורכי הדין ריבלין וחריף - ולא הוכרע כך - מכל מקום לא הוכח שכריתת ההסכם הסבה נזק למערערת. לפיכך, הודעת הצד השלישי כנגד עורכי הדין נדחתה, ומשכך, לא נדרש לדון בהודעת הצד הרביעי שנשלחה למשיבים 7 עד 10.

על פסק דין זה נסב ערעורה של המערערת.

טענות הצדדים

9.            בערעורה, טענה המערערת כי האורגן המוסמך מטעם החברה המשיבה לבצע את עיסקת המכר בין החברה לבין חב' גולד היה הדירקטוריון ולא האסיפה הכללית, וכי על כן, עצם העובדה כי העיסקה לא אושרה בידי האסיפה הכללית אינה מביאה לבטלותה. לחלופין נטען, כי אף אם נפל פגם בעיסקה בין החברה המשיבה לבין חב' גולד, זכאית המערערת - כצד שלישי לעיסקה זו - להגנה על זכויותיה בנכסים; זאת, מכח סעיף 56(א) לחוק החברות או מכח סעיף 6 לחוק השליחות, התשכ"ה-1965 (להלן: חוק השליחות). נטען, כי במקרה מסוג זה אין תחולה לדוקטרינת "תקנת השוק" על פי סעיף 34 לחוק המכר, שכן החלתה בנסיבות אלה היתה "שוללת כל אפשרות שצד ג' יוכל ליהנות מהגנה זו, גם אם הוא תם לב (וגם אם נתן תמורה)", ותוצאה כזו אינה מתקבלת על הדעת.

          אשר לחלקו של פסק הדין העוסק באי-קיומו של הליך לאישור העיסקה בין החברה המשיבה לבין חב' גולד, חרף עניינה האישי של גב' לין בעיסקה, נטען, ראשית, כי אין הצדקה, כענין שבמדיניות, להתייחס לעיסקה מעין זו כ"עיסקה חריגה"; שנית, כי על מנת להכשיר את העיסקה בין החברה המשיבה לבין חב' גולד די היה בהסכמה בלתי פורמלית של בעלי המניות בחברה המשיבה, ולא נדרש בהכרח לקיים הליך אישור פורמלי; ושלישית, גם אם העיסקה בין החברה המשיבה לבין חב' גולד לא אושרה כראוי, יש לראות את העיסקה כתקפה ביחס לצד שלישי לעיסקה, כדוגמת המערערת, על פי סעיף 280(ב) לחוק החברות; זאת, לאור התקיימותם של התנאים הנדרשים לכך במקרה זה. לטענת המערערת, סעיף 280(ב) לחוק החברות מסדיר את זכויותיו של צד שלישי במקרה מסוג זה, ואין להידרש לצורך כך לאנלוגיה לסעיף 12 לחוק המיטלטלין. עוד צויין, כי המערערת נתנה תמורה של ממש בעד הנכסים, בין השאר בתשלום מיסים שחב' גולד חבה לרשויות, ובהספקת סחורה.

10.         המערערת מלינה גם על דחיית הודעת הצד השלישי ששלחה לעורכי הדין ריבלין וחריף. לענין זה נטען, כי בטיפולם בעיסקה בין חב' גולד לבין המערערת הציגו עורכי הדין מצג כאילו הנכסים הועברו לחב' גולד כדין. נטען, כי טעה בית המשפט כאשר קבע כי לא נגרם למערערת נזק בגין העיסקה, שכן "עם בטלות העיסקה... נגרם נזק למערערת, שהינו אובדן החנויות שרכשה".